גודל טקסט      
דלג על בר עליון
בר עליון

ישראל סגל ז"ל (שבעה)

5/10/2007
   

שמועה רעה אומרת כאילו רבנים חרדים ביטלו את האבל (שבעה) על הסופר והעיתונאי ישראל סגל, שנפטר בשבוע שעבר ממחלה, בן 63 , משום שחזר בזמנו בשאלה. השמועה הרעה נדפסה בעיתונות, זעזעה רבים והציגה את היהדות כנוטרת וכנוקמת, כחשוכה, כלא אנושית. איני יודע איפה נפלה הטעות, אבל ודאי לי שיסוד השמועה בטעות, באי הבנה, בהצגה עקומה של שאלה, בזדון, בריצת לשון להרע או סתם בגסות רוח. בשל כבודו של ישראל סגל, ובשל כבודנו שלנו כיהודים, ומתוך ניקיון נפשי, כלל לא הייתי מציג שאלה בעניין אבלות על חוזר בשאלה - אך חובה עלינו להפריד בין ישראל סגל לשמועה הרעה. וחלילה להשאיר את המרחב הציבורי שלנו לשליטת השמועה הרעה. מה גם שקצה נפשנו בשמועות, ובאה השעה לחמול על עצמנו ולחדול להיות יהדות של שמועות. ובשביל להרחיק לחלוטין את השמועה הרעה הזו מישראל סגל היקר לנו, אציג כאן את עיקרון ההלכה ביחס לאבל על חוזר בשאלה, על פי יחסה של ההלכה לאבל על מתאבד. כלומר, אציג את ההלכה מתוך ההלכה. כלומר, באופן השוואתי, מסקני, קל וחומר, לשיטתה. ורק אזכיר קודם לכן שמבחינת ההלכה חומרת התאבדות עולה לאין שיעור על חומרת חזרה בשאלה בכלל, ועל חזרה בשאלה נוסח ישראל סגל בפרט ("שנה ופירש", למד תורה ועזב). והרמב"ם כבר פסק: "המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עימו לכל דבר ואין מתאבלין עליו" (משנה תורה/הלכות אבל). והנה לאורך הדורות לא מעט פוסקים סמכותיים התייחסו לדברים אלה של הרמב"ם כאל עמדה פורמלית, הצהרתית, ובפועל העדיפו את הכלל הנקרא "כבוד הבריות". זהו כלל משפטי המגביה את האדם באשר הוא. מעצם ברייתו. כלל משפטי המציג את האדם כמי שאינו רק נתין כנוע של השיטה, של החוק. כלל המגונן אף על כבוד המשפחה של המתאבד, והנובע מהכושר ומהצורך שלנו להכיל בתוכנו בסופו של דבר גם את המתאבד. כלומר, כלל הנובע מהאנושיות שבנו. מההשתוקקות שלנו לאנושי. ופוסקים אלה התירו למשפחה להתאבל על המתאבד, ובכך לשמור על כבודה, הן בעיני עצמה והן בעיני הבריות. ראה את נוסח החת"ם סופר, הגאון השמרני והמחמיר (פרשבורג, 1839-1762), מי שבזמנו הקים את הישיבה הגדולה מאז ישיבת בבל: "אשר (לא) יהיה להם (למשפחה) לבוז ולכלימה עולמית". ובכן "כבוד הבריות" הוא אידיאה המכוננת את העולם. חוזר בשאלה? חוזר בשאלה שהיה בחור ישיבה? "כבוד הבריות" אינו מתיר שלא להתאבל על מי ש”חדל להיות דתי". גם לפי ההלכה: החוזר בשאלה אינו מגורש מכנסת ישראל, מהיהדות. מבחינת עצם רוחה של ההלכה היהודית, האבל (השבעה) הינו זכות יסוד של האדם היהודי באשר הוא ברייה (נברא) - ובאותה שעה הוא ביטוי לאנושיות היסודית שבנו. נתאבל על ישראל סגל ז"ל. ואם חלילה אין זו שמועה רעה או טעות, אזי זו שעה רעה, נרפית ונקמנית של חרדים מסוימים. וזו חלילה אפיסת כוח שלהם ולא הוכחת כוח, ויש בה מידה של חילול השם. 

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד