גודל טקסט      
דלג על בר עליון
בר עליון

הרצל והעסקנים (מליצה)

4/05/2007
   

היה צפוי שהעסקן הישראלי ייכשל מול ההזדמנות להביט בעצמנו ביום הזיכרון להרצל. העסקן הישראלי לצורך זה כולל את ראש הממשלה אהוד אולמרט. אמנם אולמרט היה משוקע בווינוגרד, אבל בכל זאת נאומו ביום הזיכרון להרצל היה נפול מדי. רוב הנאום היה מליצה נפתלת, חלולה, מתכונית. אולמרט נקט שפה גבוהה כמו ספרותית, שפה שיש בה כשלעצמה אירוניה, אם לא ממד סאטירי, שאינו מודע לעצמו, אוטומטי. נאום שנבע מרפיון, מעייפות, מאי יכולת - ובעיקר מהטעות המרה כאילו רוב נמעני הנאום אף הם נרפים, עייפים, חסרי יכולת, ואין מי או מה שימריץ אותם להתמודד פעם אחת נוספת עם מה שבינם לבין הרצל. וזאת בשעה ש"הציונות" היא אחד המוקדים הפוליטיים-תרבותיים הדליקים כאן: הנה, ציבור נרחב מתוך המתנחלים מפקפק והולך בהקשר הציוני שלו; אינטלקטואלים ערבים ישראלים מנסחים הצעות לתמורות עזות בתפיסת הציונות את עצמה; אינטלקטואלים יהודים ישראלים, כיהושע סובול, שולמית אלוני ועוד, מבקשים מבית המשפט לשוב ולדון בזכותם להירשם פורמלית כישראלים (לא כיהודים). 

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד