גודל טקסט      
דלג על בר עליון
בר עליון

זוכרים את סארטר? (ישראל 1967)

26/10/2007
   

זה היה בחודש מרס 1967 . הפילוסוף הצרפתי סארטר הגיע לביקור בישראל. למה נזכרתי? כי השבוע הופיע בעברית "בארבע עיניים" מאת הייזל רולי, הוצאת כתר/עברית: סיפור חייהם, אהבתם ואהבותיהם של ז'אן-פול סארטר וסימון דה-בובואר, 394 עמודים, כריכה רכה. כולל "גילוי סודות ושקרים". עדיין לא קראתי. נדמה לי שאני ממילא מכיר חלקים נרחבים מהסיפור שלהם. הדור שלי גדל עליו. אחדים מאיתנו ממש התחנכו על סארטר ("אקזיסטנציאליזם"), על הכתבים שלו, על הספרות שלו, על הכריזמה, על המופעים הפומביים, על הדימוי, על ההשקפה שהאדם (האנושות) הוא האחראי לגורלו בעולם ללא אלוהים. ניסוח מפשט שלי. על עמדותיו ביחס למלחמת אלג'יר (צרפת), מיעוטים ולאומיות, המלחמה הקרה, מרד הסטודנטים. כבר ראו אור ספרים עליו ועליהם, ובשנים האחרונות ניכרה גם מגמה של "התאוששות מסארטר", המעטת דמותו כאדם וכפילוסוף. ודאי אקרא את הספר של הייזל רולי. כבר השקעתי בסארטר מכדי לחדול להשקיע בו עכשיו. מילים אחדות על חודש מרס 1967. היינו פרובינציה תרבותית ואמנותית שחונה כמעט. העולם המודרני הגיע אלינו בעיקר באמצעות שמועות, או שמישהו מאיתנו נסע לצרפת וראה ציור של איב קליין, או לאמריקה וראה משהו של ראושנברג, וניסה לתאר לנו מה זה בישראלית של אז, שהתאימה בעיקר לתיאור קרבות וגידולים חקלאיים, ולא לתיאור אמנות, מוזיקה או מחול. ובכלל, רוב אלה שנסעו למשל לצרפת לא חזרו מיד, וכשכבר חזרו הם דיברו כאן צרפתית והתגעגעו לפריז. היה לנו כאן חם, והיה לנו לח, היה לנו חם ולח, והיה צפוף, וגם העולם של התרבות החילונית היה מלא אז גבאים, וכבר אז הסורים היו "אפלים", ומי שהיה מנוי על מגזינים זרים כמעט נחשב למתייוון. ולא היתה טלוויזיה. אגודת הסופרים החרימה את ביקור הסופר גינתר גראס בעוון גרמניותו. בקושי היה מיזוג אוויר בארץ. הרבה חבר'ה רצו להיות שמאל מודרניסטי. גם חלק מהכנענים רצו להיות שמאל כזה, בלי להפסיק להיות כנענים. מרוב תשוקה לאינדיווידואליזם שרו פה ללא הרף בציבור ורקדו ריקודי עם. סארטר, אם כן, הגיע לפה בזמן. הביקור שלו היה בבחינת אירוע קוסמי כמעט עבור השמאל המקומי. כי הוא היה אז בעינינו כמעט עילת המודרניזם האירופי שלאחר המלחמה העולמית. מה קרה ב-1967 ? "שלושה ימים וילד" של אורי זוהר על פי א.ב. יהושע. עורכי "בול" נידונו לשנת מאסר על עבירת צנזורה (בן-ברקה). "ארבינקא" של קישון. הימין הדתי עיכב את הקמתה של טלוויזיה בישראל (ואיתו העיתונות המסחרית). המיתון החריף. "החלונות הגבוהים". הסורים הפגיזו את הכנרת. בשנה הקודמת 11 אלף ירדו מישראל. ועד ציבורי מיוחד הוקם לכבוד ביקור סארטר בישראל, ובראשו אברהם שלונסקי, אפיפיור מקומי. סארטר הרצה על "מעמד איש הרוח בעת הזו", הסתובב מעט במצודות השמאל דאז, ביקר בקיבוצים, נדחף להלל את הרעיון הקיבוצי, הפטיר דברים ידועים שלו על פליטות ופליטים. המניירה הסארטרית פעלה מעצמה, אלגנטית כתמיד, כריזמטית, גובה את מסיה מעדת המאמינים שלה באשר הם צרפתים, גרמנים, מצרים או ישראלים. היינו פרובינציה. זוהר השמאל האירופי נגה עלינו. ראשי השמאל האינטלקטואלי התחרו ביניהם על מבטו של סארטר. תחרות קשה מזו שהתנהלה בין חסידי סאטמר בעת ביקור האדמו"ר בירושלים. חרדת קודש של חילוניים. כמעט הוטבלנו למשפחת התרבות הבינלאומית מעצם שהות סארטר בינינו כאן. האושר היה בהישג יד. 

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד